רוב האנשים שפונים אליי לא שואלים "מתי צריך CFO" ולא מבקשים "ניתוח רווחיות". הם מתקשרים כי משהו לא מסתדר, והם לא בטוחים מה. להלן עשרים המצבים שאני פוגשת הכי הרבה, בניסוח שבו הם מגיעים אליי. אם אחד מהם מתאר את מה שקורה אצלך, זה המקום להתחיל.
"יש רווח בדוח ואין כסף בבנק"
רווח חשבונאי ותזרים הם שני דברים שונים. הפער כמעט תמיד יושב במלאי, באשראי לקוחות או בעיתוי תשלומים, ואפשר למפות אותו תוך שבועיים.
"המחזור גדל ב-30% והרווח לא זז"
צמיחה שנבלעת בעלויות שלא נמדדו. הצעד הראשון הוא ניתוח רווחיות אמיתי, לא לפי מרווח ממוצע.
"אני לא יודע מה יקרה לי בתזרים בעוד שלושה חודשים"
תחזית תזרים מתגלגלת ל-13 שבועות היא הכלי שמונע את רוב המשברים, והיא נבנית בכמה ימים.
"אני לא באמת יודעת אילו לקוחות ואילו מוצרים מרוויחים לי"
ברוב החברות שאני נכנסת אליהן מתגלה שחלק מהפעילות מסובסדת על ידי החלק האחר.
"המחירים שלי נקבעו לפני חמש שנים והעלויות מאז עלו"
תמחור הוא לא נוסחה, הוא מדיניות. צריך מתודולוגיה ומנגנון עדכון.
"אני שוקל השקעה גדולה ואין לי מושג אם היא משתלמת"
בדיקת כדאיות עם תרחישים, לא מספר אחד אלא טווח והנחות גלויות.
"הציעו לי לרכוש, להתמזג או להיכנס לשותפות ואני לא יודעת לתמחר"
מודל כלכלי והערכת שווי, בשפה שאפשר להציג בה מול הצד השני.
"אני מקבל את הדוחות 45 יום אחרי סוף החודש"
דוח הנהלה חודשי שמגיע תוך עשרה ימים, ולא מחכה לסגירה החשבונאית.
"בנינו תקציב בתחילת השנה ומאז אף אחד לא הסתכל עליו"
תקציב בלי מנגנון מעקב חודשי הוא מסמך, לא כלי.
"אני מחליטה לפי תחושת בטן, וזה עבד עד עכשיו"
זה באמת עבד, עד שהחברה גדלה. תחושת בטן וניתוח נתונים לא סותרים, הנתונים מחדדים את הבטן.
"החברה גדלה פי שלושה ואנחנו עדיין מנוהלים כמו עסק קטן"
מנגנוני הבקרה צריכים לגדול עם החברה, אחרת הצמיחה עצמה הופכת לסיכון.
"הכול עובר דרכי. אני לא יכולה לצאת לשבועיים"
הבעיה היא לא כמות העבודה, אלא היעדר שכבת ניהול שיודעת להחליט מול נתונים.
"יש לי מנהל כספים או רואה חשבון, אבל אין לי מי שמסתכל קדימה"
יש מי שרושם ומדווח. חסר מי שמנתח ומחליט.
"אני לא יודע מה למדוד"
חמישה עד שבעה מדדים נכונים שווים יותר משלושים דוחות.
"אין לי CFO, ולגייס כזה זה לא ריאלי בגודל שלי"
בדיוק בשביל זה קיים ליווי CFO חלקי.
"אני יושב מול הבנק וצריך תוכנית שתעמוד בביקורת"
תוכנית עסקית ומודל שנבנו מראש לשאלות שגוף מימון שואל.
"נכנס שותף או משקיע וצריך הערכת שווי ותוכנית עסקית"
הערכת שווי מבוססת, ותוכנית שמחזיקה מים בשולחן משא ומתן.
"הדירקטוריון או השותפים דורשים דיווח ברמה אחרת"
אני מכירה את השאלות משני צדי השולחן, גם כמנכ"לית שדיווחה, וגם כדירקטורית ששאלה.
"אני חושבת על מכירה או על העברה בין-דורית"
תכנון יציאה מתחיל שנתיים או שלוש מראש, לא בשיחה עם הקונה.
"נכנסתי למצוקה תזרימית וצריך תוכנית ל-90 יום"
קודם ייצוב, אחר כך שיקום. סדר הפעולות הוא ההבדל.
זה קורה. הרשימה הזו היא מה שחוזר הכי הרבה, לא מה שאפשרי. אם משהו בצד הכלכלי או הניהולי של החברה לא מסתדר, שיחה של 45 דקות בדרך כלל מספיקה כדי להבין אם אני האדם הנכון.
שיחה של 45 דקות, ללא עלות וללא התחייבות. בסופה יהיו בידיך שתיים או שלוש נקודות קונקרטיות לבדיקה בעסק, גם אם לא נמשיך לעבוד יחד.
